top of page
  • תמונת הסופר/תGal Kuperman

הבלוג של רונית כפיר: מיי פרשס – תהליך עבודה #נעיםמאוד על טבעת

"תהליך שחזור טבעת של אמא שלי הזכיר לי כמה זה נעים לעבוד עם מקצועניות, מהצד של הלקוח. כל שלב בעבודה עם גל קופרמן על הטבעת המחיש לי עד כמה ההחלטות שלנו כלקוחות מבוססות על חיבור ועל רגש, ועד כמה תקשורת טובה, אסרטיבית ומקצועית היא מהותית לכל התהליך. פוסט תיעוד תהליך עבודה ותקשורת עם מסקנות, מחשבות ותובנות."


לאמא שלי היו תכשיטים מהממים. היא לא נחשבה פשניסטה בשום צורה, אבל היתה לה חיבה לתכשיטי אוונגרד – ביזאריים, מגניבים, גדולים וצבעוניים.


בין שלל הסיכות, העגילים והטבעות שהיא הורישה לי (או יותר נכון, ירשתי ממנה) היתה טבעת מיוחדת שממש אהבתי. ענדתי אותה שנים וקיבלתי עליה ים מחמאות, עד שכדרכם של פריטים קטנים – היא אבדה. אין לי מושג איך ואיפה זה קרה, אני יודעת שיום אחד היא לא היתה. זה בטח היה לפני יותר מ- 15 שנה. אולי אפילו יותר מ – 20. זו היתה טבעת כסף אדריכלית במבנה שלה, עם אבן שחורה צרה בקצה. היא הלמה את האצבעות הארוכות שלי וגם את הידיים היפות של אמא שלי, זכרונה לברכה. כשהופעתי בטלויזיה בתחילת שנות התשעים, חברות של אמא שלי היו מספרות לי שהן מתרגשות לראות כמה הידיים שלי מזכירות את שלה, עם הטבעות שלה עליהן. התחלתי לכתוב את הפוסט הזה עוד לפני שהטבעת היתה ברשותי, ואני מסיימת אותו כשהיא ענודה לקמיצה ביד שמאל שלי, המקום ממנו כאילו לא זזה מעולם.


הפוסט נכתב במקור ע"י רונית כפיר וניתן לקרוא אותו במלואו כאן


לצפיה בטבעת הסופית והסיפור מהצד של גל לחצו כאן



bottom of page